<h1>שו"ת הרשב"א החדשות סימן ד'</h1>
<h2>דף סד:</h2>
שאלת קטנה שנשאת ועדיין היא תוך הפרק ולא ראתה, וכשנשאת ובא עליה הבעל עם הכנסת עטרה קשתה הרבה וראתה דם, ולא גמר ביאתו, ופירש מחמת קשויה וצערה, וספרה וטבלה. וכשבא עליה כן אירע לה פעם שניה ושלישית ורביעית. וכן חמישית ושישת, אלא שבחמישית ושישית גמר ביאתו בקושי וצער ודמים, וכן כל ביאה וביאה ממשכת ראייתה, ורואה עם הדם לחות כלחת המכה. הודיענו אם נדון זו רואה מחמת תשמיש מביאה שלישית שהשיר בתוליה ואילך וצריכה בדיקת שפופרת, או דילמא כיון דבהכנסת עטרה לבד רואה אין זה מן המקור, ואין זו נידונת כרואה מחמת תשמיש, אלא שפתחה צר ודם צדדין הוא. עוד תודיענו אם נחוש לדברי הרמב"ן ז"ל שכתב דעכשיו אין תולין במכה. תשובה. דברים אלו קשים מאד ללמד בהן הלכה למעשה, שכבר ראית שהתירו במשנה (ס"ד ע"ב) ב"ש וב"ה בנותנים לה לילה אחת וד' לילות ועד שתחיה המכה, כל אחת כמה שהוא, ואפילו הכי לא סמכו בזה אחריהם ואסרו הכל, ורבי יוחנן ור"ל לא אסיקו מיניה אלא כמה דמסיק תעלא מבי כרבא (ס"ה ע"ב), ואיך נעמיד אנחנו ונתיר, ונסמוך על שיקול דעתינו. ומ"מ אפשר דלהוציאה מבעלה אחר ג' ביאות אין מוציאין אותה, כיון שאמרו דאפילו לאחר השרת בתולים יש דם צדדין, ומתירין אותה לכתחילה עד תשלום ד' לילות, ואנו אין לנו הלכה לבעול על דם זה, כרבותינו שגמרו ואמרו דאין לנו אלא בועל בעילת מצוה ופורש, אבל להוציאה משלישית ואילך אפשר דלא, אלא אם ראתה מחמת תשמיש אחר שתחיה המכה, דהיינו יושבת על גבי קרקע ורואה יושבת על גבי כרים וכסתות ואינה רואה, כדאיתא בריש פרק תנוקת (שם). אבל לאחר שתחיה המכה וראתה בשעת תשמיש ממש, אם ראתה כן ג' פעמים איני רואה לזו היתר אלא בבדיקת שפופרת, ועכשיו אין אנו בקיאים באותה בדיקה. ולתלות במכה, באמת כי הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל אמרו שאין תולין בה עכשיו, שאין לך מכה גדולה כזה יותר מביאת הבתולה, ואפילו הכי גמרו שלא לסמוך עליה ואפילו בקטנה שלא הגיע זמנה לראות. ובאמת כי אני הייתי מן המתירין, כמו שאתה רואה בחבור ספר תורת הבית, ומן הטעמים והראיות שכתבתי שם, אבל המקרים והסבות בסתום חכמה יודיעוני, כי מקרוב ראיתי נשים שופעות דם שלא בשעת וסתן והאם שלהן (טפח) [תפח] הרבה ושופעת דם, ורבים היו אומרים שזו מכה ותולין בה, ויראתי להורות בה עד ששאלתי לרופאים, ומקצתם אומרים שדם מכה הוא ורצו להתיר, ומקצת מן הבקיאים שבהם אמרו שאי אפשר כן, שאילו קבלה האם שלה קלקול גדול כזה אי אפשר לה לחיות בשום צד זמן מרובה, ובקרב ימים יהיה חולי זה מביאה לידי מיתה. ועל כן נמנעתי מלהורות בה היתר, ומשכתי את ידי ממנה, ועל זה אמרתי שאין אנו בקיאים במכות אלו ואין תולין בהן להקל.
